תושקא-טופינו-פולו

הצטברו לי כמה שוויצים בקטקט הגדלדל.

תמונה מהקיץ שמרטין נזכר לשלוח לנו עכשיו. הדג הראשון. הוא טוגן עם המון חמאה והיה לו טעם דגיגי למדי.

איזה יום חתמתי על איזה נייר שבא הביתה בתיק. מסתבר שנתתי את הסכמתי שאיתי יצטרף למקהלה של בית הספר ושיש הופעה באודיטוריום של האוניברסיטה בהשתתפות מקהלות של כמה בתי ספר. מיד נסחפתי בזכרונות איך בדיוק בגיל של איתי הייתי במקהלה של בית ספר כינרת בואכה ניו יורק. איך זימרנו שירים בעברית ליהודי הגולה בקרנגי-הול לא פחות. לא היה לי מושג למה לצפות מההופעה כי איתי הוא בונקר (כמו אבא שלו) ולהוציא ממנו מידע זה כואב. בערב המיוחל ישבתי בקהל עם שאר ההורים הגאים,  המקהלות עמדו על הבמה לשיר פתיחה משותף. הצלילים הראשונים נשמעו לי מוכרים באופן חשוד ואז נפל לי האסימון – הם שרים "הנה מה טוב". בקהל רוב מוחלט של נוצרים כשרים כן?. ואז המקהלה של איתי עלתה והתחילה לשיר "על שלושה על שלושה, דברים העולם קיים" בעברית עם מבטא אנגלוסקסי כבד. שיפשפתי חזק את העיניים.  השיר הבא היה באנגלית תודה לאל. תיעדתי כדי להוכיח שאני לא הוזה.

הנה מה טוב

http://www.youtube.com/watch?v=bx4WKq5DJh8

על שלושה

http://www.youtube.com/watch?v=yL_EvY8rKgo

carion crow

http://www.youtube.com/watch?v=VlTDlvm59Rw

באיזה יום אחר היה טיול לקיר טיפוס. התנדבתי להסיע עם עוד כמה אמהות. חתיכת קיר(ות) טיפוס יש במקום הזה. לא היו צריכים אותנו שם אז הברזנו לשתות קפה. כשחזרנו המורה של איתי מצביעה אלעל ושואלת – ראית את הבן שלך? אני קולטת את הילד מתנדנד בין שמים וארץ בגובה לא הגיוני בעליל. ביד רועדת הוצאתי את המצלמה. הוא הגיע עד הסוף ובדרך למטה עשה פוזות של סופרמן.

נסענו לTofino  עיירה קטנטונת על החוף המערבי של האי. היה פסטיבל לוויתנים לכבוד הנדידה שמתחילה עכשיו. המצעד שפתח את הפסטיבל היה רטוב ודי עלוב. אבל שלי זכתה לשבת בתוך לוייתן נוסע.

אחר כך היתה תחרות של מכבי האש. נדמה שלקח להם שעות להתארגן, אם זה הקצב בזמן אמת המצב לא טוב. המטרה אגב היא להזיז את המצוף בעזרת סילון המים לצד של היריב. נו שוין.

על הכל פיצה המלון. כולה best western שלושה כוכבים אבל כשנכנסנו לחדר נשמטה לנו הלסת. לצפות בשקיעה מהמיטה בעוד הילדים משחקים בחוץ does not get much better. בקיץ כשאפשר להכנס למים זה בכלל גן עדן.

בדרך הביתה עצרנו במרכז מבקרים של האיזור, באקוריום ובחווה שם טעמנו גבינות ויין שעזר לי מאד להתעלם מצרחות האימים באוטו אחרי 3 שעות נסיעה (ועוד 2 לפנינו)

יפים חזקים ובריאים צדים לויתנים לפני שהאדם הלבן הביא את הקמח והסוכר (הלבן)

slugs

האקוריום של uclulet

תעשה טובה, לא מניע לי..

סימני התחדשות אביביים בפארק הבייתי

פריחה

טווסים משוויצים

גדיים ננסיים

תרו תרועה! גם אנחנו מתחדשים. מהיום אנחנו בעליו הגאה של כלבלב. אפי וגור הלכו להביא אותו ממש ברגע זה. קוראים לו פולו (קיצור של אפולו מלך האלים האמיץ) שזה מצחיק כי הוא צ'יוואוואה פיצפון. הוא היה מועמד להשמדה אי שם בקליפורניה עד שעמותה כשלהי שלפה אותו משם והבריחה אותו מעבר לגבול לקנדה (סתם, לא הבריחה, בטח היתה שם המון ניירת) המשפחה האומנת של פולו היא חברה של מרסי העובדת שלנו. וכך בעודנו סופרות מלאי מרסי שואלת אותי "רוצה צ'יוואוואה?" בטח רוצה עניתי לה, אבל בעל הבית לא מרשה. זה ההוא שהשכיר לכם בית עם חלונות שלא נפתחים ומשפחה של עכברים? צ'יוואוואה זה לא סוג של עכבר? מול לוגיקה כזאת קשה להתוכח, אז הלכנו לפגוש את פולו והתאהבנו ממבט ראשון. הוא קטן,רגוע, עדין, נעים, מתוק ומתכרבל על כל מי שמוכן. הוא קצת חושש מגברים גדולים, כנראה שהיה לו עסק עם אחד לא נחמד.

מחר מגיעים לכאן גבר אחד גדול ואשה אחת קטנה הכי נחמדים שיש. כמה התרגשויות ב24 שעות יא אללה.

תמונה מיציאת קליפורניה.. במציאות אני יותר חתיך

נשיקות יקרים

ניווט של פוסט יחיד

← כניסה ישנה יותר

ערך חדש יותר →